אם היה מדובר בחידה לוגית היא הייתה מתחילה בכך שכל נוטריון הוא עורך דין, אבל לא כל עורך דין הוא נוטריון. כדי לדעת למי לפנות ובאילו מצבים, כדאי להבין מה עומד מאחורי הדברים ומה הם תפקידיו של כל אחד מבעלי המקצועות הללו, כיוון שמדובר, למעשה, בשני מקצועות שונים.
המצב בארצות אירופה המערבית
במרבית ארצות אירופה המערבית ישנם עורכי דין וישנם נוטריונים וזה אינו עוסק במקצועו של זה. הנוטריונים מאוגדים בלשכות נוטריונים, עורכי הדין בלשכות עורכי הדין ואין באמת חפיפה בין השניים. בארץ, לא זה המצב. בארץ, כל נוטריון הוא בעל אישור לעסוק במקצוע עריכת הדין, ורבים עוסקים במקביל בשני התחומים. התפיסה המקובלת בארץ היא שמדובר למעשה בסוג של דירוג: נוטריונים הם עורכי דין ברמת גבוהה יותר מאשר עורכי דין רגילים, ומתוקף כך יש להם סמכויות נרחבות יותר מאשר עורכי דין רגילים. למעשה, קיימים הבדלים מהותיים יותר באופי הסמכויות של נוטריון ועורכי הדין.
סמכויות נוטריון שאינן סמכויות של כלל עורכי הדין
נוטריון עוסק בעיקר במסמכים משפטיים והחתימה עליהם. מתוקף כך, נוטריון רשאי לאמת חתימה על מסמך משפטי כגון חוזה או הסכם, הוא רשאי לבדוק כי האדם שחותם רשאי למעשה לבצע את החתימה, הוא יכול לערוך מסמכים שקיבלו אישור נוטריוני, לאשר נכונות תרגום או זהות בין העתקי מסמכים משפטיים. ישנן עוד סמכויות שניתנות אך ורק לנוטריונים: לאשר הסכמי ממון טרום נישואין, לאשר צוואות כאילו אלו נחתמו בפני בית המשפט, לקבל ולאמת תצהירים משפטיים, רשימות מצאי, להנפיק אישורי חיים, העדה של מסמך סחיר וכדומה.
ההבדל המהותי בין עורך ודין ונוטריון – "רוח הדברים"
ההבדל המהותי בין עורך דין ונוטריון הוא "רוח הדברים". עורך דין מייצג את הלקוח שלו. נניח ויש צורך לערוך הסכם – תפקידו של העורך דין הוא לערוך את ההסכם בדרך כזו שהיא תהיה לטובתו של הלקוח שלו (צד אחד מתוך כלל הצדדים החותמים על ההסכם) ועדיין במסגרת החוק. תפקידו לייעץ ללקוח ולייצג אותו בבית המשפט ובמסגרות אחרות והכל מתוך כוונה להפיק את המקסימום עבור הלקוח. נוטריון לעומתו אינו מייצג את הלקוח כלל אלא את החוק. כאשר מגיע אליו הסכם לצורך אימות חתימה, לדוגמה, עליו לדאוג לכל ההיבטים הפורמליים של החוק על מנת לוודא כי לא ניתן יהיה לתקוף את חוקיות המסמך בעתיד. בין היתר, עליו לוודא כי זכויות שני הצדדים נשמרים במסגרת החוק וההסכם שנערך וכי לא נוצר מצב של ניצול אחד הצדדים, או ניצול חולשה נפשית, רפואית או אחרת של אף אחד משני הצדדים.
מי ממנה עורכי דין ונוטריונים?
למרות שההשכלה של עורכי ודין ונוטריונים היא שווה, המינוי המקצועי שונה מאד. מבחינה פורמלית כל עורכי הדין לומדים ועוברים את מבחני לשכת עורכי הדין על מנת לקבל רישיון לעסוק במקצוע עריכת הדין. במילים אחרות – המינוי המקצועי של עורכי הדין ניתן על ידי גוף מקצועי שאינו מקושר למדינה. בניגוד לכך, נוטריונים הם עורכי דין בעל ותק רב של עשר שנות ניסיון לפחות, ולאחר שקיבלו הכשרה נוספת הם ממונים על ידי ועדה שמי שעומד מאחוריה הוא משרד המשפטים. במילים אחרות – מינוי נוטריונים אינו מבוצע על ידי גוף מקצועי פרטי אלא על ידי המדינה, בדומה לשופטים.
הדבר בא לידי ביטוי לדוגמה בחתימה. עורכי דין פשוט חותמים בכתב ידם, נוטריונים לעומתם נדרשים לחתום באופן מאד פורמלי תוך הקפדה על צירוף האישורים המתאימים ושימוש בחותמת לחץ ממתכת שעליה כתוב נוטריון בשלוש שפות ובנוסף הזיהוי שלהם כנוטריונים.
נוטריונים כשלוחה של הרשות השופטת
בתי המשפט בארץ עמוסים מאד. אם כל אישור חתימה ואישור מסמך משפטי היו מתבצעים בבית המשפט, זמן ההמתנה לשופט היה מתארך אפילו יותר. נוטריונים מקבלים למעשה סמכויות הדומות לאלו הניתנות לשופטים והם מורשים לבצע פעולות שלרב מבוצעות על ידי בית המשפט. דוגמה לכך היא אישור צוואה בפני הרשות. צוואה בעלת התוקף החזק ביותר היא צוואה שנחתמת "בפני הרשות" – שופטים, רשם הצוואות או נוטריונים. כאן, נוטריון למעשה מקל על עבודתם של בתי המשפט בכך שהוא מיישם חלק מהתפקידים השמורים לרב לשופטים, כולל קבלת הסמכויות והתוקף הנלווה לכך. קל מאד לערער על צוואה שנכתבת בכתב יד ונשמרת במגרה, קשה מאד לערער על תוקפה של צוואה כאשר זו נחתמת בפני הרשות לאחר שהחתימה התבררה ככזו שנחתמה מתוך רצון חופשי והבנה מלאה – וכאן הנוטריון מקבל את סמכויות "הרשות", כלומר הרשות השופטת.
הבדל אחרון – התשלום
הבדל אחרון בין נוטריון ועורך דין הוא נושא התשלום. עורך דין רשאי לקבוע מה יהיה גובה שכר השירותים אותם הוא מציע, נוטריון מחויב לדרוש תשלום מלקוחותיו בהתאם לתעריף קבוע המתעדכן פעם בשנה, ללא יכולת לשנות אותו לכאן או לכאן. נוטריון לא רשאי לקחת מחיר הגבוה מזה הרשום בתעריף הנוטריונים, וגם לא לתת הנחה על המחיר הרשום בתעריף הנוטריונים.
