אימונולוגיה עוסקת במערכת החיסונית, אופן ההתמודדות של המערכת החיסונית, אלרגיות, כשלים חיסונים, כשהנושא הידוע ביותר בתחום זה הוא האיידס על כל השלכותיו והניסיונות למנוע חדירתו לתאי הדם הלבנים. על מנת להבין על אודות מקרי רשלנות באימונולוגיה, יש להבין עד כמה משמעותית הזיהוי המוקדם של תסמונת הכשל החיסוני הנרכש HIV.
נגיף ה-HIV משתייך לקבוצת נגיפי ה-RNA-RETROVIRUS ומכיל שתי מולקולות של חומר גנטי RNA)) ווירלי. כמו כל נגיפי ה-RETROVIRUS, נגיף ה-HIV מכיל אנזים ספציפי אשר ביכולתו להפוך את ה-RNA התאי זהה לחומר הגנטי הווירלי (לשון אחר: לשכפלו). תכונה זו מאפשרת לנגיף לשנות את זרימת המידע הגנטי של התא שאליו חדר. הנגיף יכול להישאר במצב רדום לתקופות זמן משתנות שבין 6 חודשים ל- 11 שנים (במצב זה הזיהום חבוי והחולה מוגדר כ"נשא" איידס), עד לגירוי שמפעיל את התא המאחסן, שמביא להפעלת הנגיף החבוי (הגירוי נוצר בד"כ ע"י גופים זרים הנקראים "אנטיגנים", במצב זה ניכרים סימני המחלה הברורים). פעולת הנגיף המחודשת תביא התרבותו, שבסופו של דבר גורמת למות התא המאחסן ולהדבקת תאים נוספים. התוצאה הסופית הינה קריסת המערכת החיסונית בגוף החולה, על כן ככל שהגילוי מוקדם ניתן להאריך את חייו של האדם הנגוע לתקופה ארוכה והיום אף עד גיל בלות.
השלב הקריטי בנגיף ה-HIV הינו החיבור של הנגיף לרצפטור RECEPTOR של התא שנתקף על ידו. הרצפטור מאפשר חדירת הנגיף לתא. מחקרים שנעשו לימדו כי המולקולה CD4 הנמצאת במעטפת החיצונית של תאי T4 משמשת כרצפטורית. אף על פי שתאי ה-T4 הם מטרתו העיקרית של הנגיף, כמעט כל תא שבמעטפתו החיצונית קיימת מולקולת CD4 עלול להיות מותקף על ידי הנגיף.
העובדה כי בתחילת שנות ה 90 מצאו טיפול תרופתי המאפשר לגוף לחיות במשך שנים רבות עם המחלה הנ"ל מוגדרת כמחלה כרונית ולא מחלה סופנית, מבהירה בצורה הטובה ביותר שככל שזיהוי הסימנים יהיה מוקדם, כך אפשרות הטיפול וחוזק הטיפול יהיו טובים יותר, התרשלות בזיהוי מוקדם תהא רשלנות רפואית.
