שיטוט ברשתות חברתיות מלמד כי מידי יום מתרחשים מקרים רבים של פרסום לשון הרע. לפני שהגיחו הרשתות החבריות לחיינו תופעות אלה פחות פגשו אותנו בחיי היומיום, אך כיום הפכו תופעות לא רצויות אלה לעניין שבשגרה.
שגרה לא רצויה זו, מתנהלת ברחבי הרשתות החברתיות ללא הפרעה, ומשפיעה לרעה גם על התנהלותם של אנשים מחוצה להן, ונדמה כי בימינו השיח בין בני אדם בכלל וברשתות החברתיות בפרט הפך משולח רסן, איש מוציא את דיבת רעהו ללא פחד, צרכנים פותחים במסעות "שיימינג" נגד נותני שירותים שונים במטרה לקדם צרכים אישיים שלהם, בעלי אינטרסים שונים מקדמים פרסום חדשות כזב נגד מתחריהם, והתחושה היא שהחברה אדישה לתופעות לא רצויות אלה ורואה בזה עניין של מה בכך.
בניגוד לחברה, חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 לא אדיש לתופעות אלה ומטרתו להגן על שמם וכבודם של הפרטים בחברה. במאמר קצר זה נסקור ממעוף הציפור את עיקרי חוק איסור לשון, וננסה להעניק לכם מידע בסיסי אשר יסייע לכם להכיר את היסודות השונים אשר נקבעו בחוק ביחס לעוולת לשון הרע, וכן יעזרו לכם להבין האם הוצאה דיבתכם רעה, או – במקרה שאתם מצויים בצדו השני של המתרס – האם הוצאתם דיבתו של אחר.
מהו לשון הרע?
חוק איסור לשון הרע כאמור מנסה כאמור להגן על כבודו ועל שמו של אדם, והוא עושה זאת באמצעות הטלת איסורים על פרסום ביטויים אשר עלולים להשפיל אדם, לבזותו וכיו"ב.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול… להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם… לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו… לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו… לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו."
על מנת שאדם יהא זכאי לפיצויים מכוח החוק עליו להראות כי התקיימו התנאים הבאים:
- בוצע פרסום – בהתאם לחוק, פרסום לשון הרע יכול להיעשות "בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".
- הפרסום הופץ – על מנת שפרסום יחשב לשון הרע עליו להיות אחד מאלה:
- הפרסום מוען לאדם שאינו הנפגע, והוכח שאכן אותו פרסום הגיע לאותו נמען.
- הפרסום נעשה בכתב ועלול היה להגיע לנמענים אחרים שאינם הנפגע. לדוג' במקרה בו הפרסום נשלח בדואר לנפגע עצמו, אך די בחשיפה לדבר הדואר על מנת להיתקל בפרסום הפוגעני (לדוג' פרסום לשון הרע על גבי המעטפה עצמה, שליחת גלויה ללא הכנסתה למעטפה, אשר די בראייתה על מנת להיחשף לפרסום הפוגעני וכדו').
- קיים מושא לפרסום – חוק איסור לשון הרע קובע כי הפרסום הפוגעני יכול להיעשות כלפי אדם (חי או מת) או תאגיד, תוך קביעת סייגים בחוק ביחס לכל מושא. במישור זה נעיר, כי החוק לא מאפשר להגיש תביעה אזרחית במקרה בו הפרסום נעשה כלפי ציבור.
- הפרסום מכיל לשון הרע – לשון הרע היא כאמור כל פרסום אשר עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג בעיני הבריות, לבזותו בשל מעשים, תכונות או התנהגויות עימם הוא מזוהה, לפגוע במשרתו, במקצועו, במשלח ידו או בעסקו של אדם, לבזות אדם בשל מוצאו, גזעו, מגוריו, דתו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
די בכך שהפרסום עלול לגרום לאחת התוצאות המפורטות לעיל על מנת להוות פרסום לשון הרע, ואין צורך שהפרסום האסור יגרום לאחת התוצאות האמורות להתרחש בפועל.
לעיתים במקום לנהל הליכים משפטיים יקרים, עדיף לנסות ולנהל משא ומתן טרם פתיחת ההליכים באמצעות עורך דין המתמחה בניהול סכסוכים משפטיים, ובכך לייתר נקיטת הליכים יקרים וארוכים. ככל והחלטתם שברצונכם לנהל את ההליך, חשוב שתבינו כיצד בוחנים את הפרסום הפוגעני, מהם פרסומים מותרים, ומהן ההגנות וההקלות שמעניק החוק בעניין.
המשקפיים בהם יבחן הפרסום הפוגעני
הבחינה האם אותו פרסום מהווה לשון הרע או לא תיעשה על פי מבחן "האדם הסביר", קרי כיצד אותו פרסום היה משפיע על אדם אובייקטיבי, ולא בוחנים למה התכוון מפרסם הפרסום או איך הרגיש הנפגע הספציפי מהפרסום ביחס לפרסום.
ואמנם, במקרים מסוימים ניתן לבחון התקיימותה של עוולת לשון הרע תוך שימוש באדם סביר אשר נמנה על אותה קבוצה בה חבר מושא הפרסום, כלומר עשויים להיות מקרים בהם למרות שהאדם הסביר "הרגיל" לא יראה בפרסום המדובר ככזה המגבש את עוולת לשון הרע, עדיין פרסום זה ייחשב לשון הרע בהינתן שהוא נתפס כפוגעני בקרב האוכלוסייה הספציפית אליה משתייך מושא הפרסום.
כמובן שבנוסף בחינת הפרסום תיעשה תמיד תוך התחשבות בהקשרו של הפרסום, באופיו, ובאדם אליו מתייחס הפרסום.
פרסומים מותרים, הגנות והקלות אשר מעניק החוק
חוק איסור לשון הרע קובע רשימת פרסומים אשר בשל אופיים לא יהוו פרסום לשון הרע. פרסומים אלה נוגעים בעיקרם לפרסומים של הממשלה, הכנסת או מבקר המדינה, פרסומים של שופטים, בוררים, חברי וועדות חקירה וכדו' במהלך דיונים אשר נערכו בפניהם, פרסום של צד להליך שיפוטי (בעל דין, עו"ד, עד וכו') אשר נעשו במהלך דיון בהליך שיפוטי ועוד. פרסומים אלה לא ייחשבו לשון הרע ולא יזכו את הנפגע מהם לסעדים מכוח החוק.
בנוסף, החוק גם מכיר בהגנות מסוימות, אשר בהתקיימן לא תוטל אחריות על המפרסם. שתי הגנות מרכזיות אשר עוגנו בחוק הן הגנת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב.
הגנת אמת דיברתי תחול ככל ונתבע יראה כי הפרסום שפרסם היה אמת וכי היו בו תועלת ועניין לציבור.
הגנת תום הלב תחול ככל ונתבע יראה בין היתר אחד מאלה:
- כי לא ידע ולא היה עליו לדעת אודות קיומו של נפגע או קיומה של לשון הרע;
- כי הפרסום נעשה תוך קיום חובה חוקית מוסרית או חברתית;
- כי הפרסום הוא הבעת דעה על התנהגותו של הנפגע במסגרת תפקיד ציבורי שהוא ממלא או הבעת דעה על התנהגות הנפגע או עורך דינו במסגרת הליך משפטי;
- כי הפרסום הוא בגדר ביקורת על יצירה או פעולה פומבית מסוימת וכדו'.
חוק איסור לשון הרע קובע גם "הקלות" אשר בהתקיימן רשאי בית המשפט להתחשב בפוגע ולהפחית את הפיצויים אשר יפסוק נגדו בתום ההליך.
הקלות אלה יחולו בין היתר אם הפוגע היה משוכנע באמיתות פרסומו, לא התכוון לפגוע בנפגע, אם התנצל ופרסם הכחשה או תיקון של הדברים, אם פעל להפסקת הפצתו של הפרסום ועוד. יש לשים לב כי בשונה מהגנות ופטורים, קיומה של הקלה כזו או אחרת לא פוטר לחלוטין את המפרסם מאחריות בגין הפרסום.
מה ניתן לתבוע במסגרת תביעת לשון הרע?
ככל ותובע יוכיח כי בוצעה כלפיו עוולת לשון הרע, וכי לא מדובר בפרסום אשר חוסה תחת הגנה או פטור מכוח חוק איסור לשון הרע, יעמדו לזכותו הסעדים אשר מעניק החוק.
סעד ראשון הוא סעד הפיצויים, סעד זה חולק במסגרת חוק איסור לשון הרע לשלושה סוגים – פיצויים שליליים, פיצויים ללא הוכחת נזק ופיצויים עונשיים.
פיצויים שליליים כשמם, נועדו לשלול את הפגיעה שהביאה עמה העוולה לנפגע ולהשיב את המצב לקדמותו, כלומר לפצות על נזקים כלכליים, נזקי מוניטין, נזקים נפשיים וכדו' אשר נגרמו לנפגע בעקבות הפרסום. על מנת שתובע יהא זכאי לקבל פיצויים אלה, עליו להוכיח כי הנזקים הנטענים על ידו אכן התרחשו בפועל.
פיצויים ללא הוכחת נזק הם פיצויים אשר דורשים הוכחת יסודות העוולה בלבד, ולא נדרשת הוכחה כי העוולה גרמה לתובע נזק בפועל. מבחינת היקף הפיצוי, חוק איסור לשון הרע קובע כי בית משפט רשאי לפסוק לתובע סכום של עד 50,000 ₪ פיצויים ללא הוכחת נזק, ובמקרה בו הוכח כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ (סכומים אלה מוצמדים למדד וכיום הם מגיעים לסכומים גבוהים משמעותית מהסכומים המפורטים בחוק).
פיצויים עונשיים הם פיצויים אשר נועדו להרתיע ו"ללמד את הנתבע לקח", פיצויים אלה יינתנו במקרים חריגים בלבד ובנסיבות קיצוניות.
בלי קשר ובנוסף לסעדים הכספיים אשר רשאי בית המשפט להעניק לתובע במסגרת תביעת לשון הרע, מעניק החוק לבית המשפט גם סמכות לתת נגד הנתבע ונגד צדדים שלישיים צווים שונים, ביניהם צווי איסור פרסום ביחס לפרסום האסור, צווים למניעת הפצתו, צווים להחרמת עותקים של הפרסום, צווים אשר יורו למפרסם הפרסום לפרסם תיקון לפרסום או הכחשתו ועוד.
ככל ואתה סבור כי הוצאה דיבתך רעה ובוצעה כלפיך עוולת לשון הרע או ככל והוגשה נגדך תביעה בגין פרסום לשון הרע פנה לייעוץ משפטי לצורך בחינת טענותיך לעומק ועל מנת להבין את ההיתכנות המשפטית להליכים בעניינך.
הכותב, עורך דין אשר פרץ הוא ראש מחלקת ליטיגציה אזרחית – מסחרית, ושותף מנהל במשרד חסון פרץ – עורכי דין.
יובהר, כי אין במידע שנימסר במדריך/כתבה/ מאמר המפורסם באמצעות חסון פרץ – עורכי דין, אשר ניתן כשירות וולונטרי לציבור, כדי לשמש או להיחשב כייעוץ משפטי ו/או המלצה משפטית ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד בעל מומחיות, ניסיון ו/או ידע בתחום המשפטי הרלוונטי ואין להסתמך על המידע בכל צורה שהיא. יובהר כי כל פעולה שתעשה על פי המידע הנאמר ו/או המוצג הינה על אחריות הגולש/המשתמש באתר בלבד ולא יהא באילו כדי ליצור יחסי עורך דין לקוח בין הגולש/המשתמש וחסון פרץ עורכי דין ו/או מי מטעמם בין במישרין ובין בעקיפין וחסון פרץ עורכי דין ו/או מי מטעמם, אינם אחראים בשום צורה ואופן לתוצאות השימוש במידע המוצג ו/או הנאמר באתר.
