כל תיק גירושין שמגיע לבית הדין הרבני טומן בחובו סיפור משפחתי שלם, כזה שלפעמים הוא מורכב ביותר. ההחלטה של שני בני זוג להתגרש היא אף פעם לא קלה, ובמקרים רבים רק צד אחד מעוניין בגירושין, ואילו הצד השני מסרב לתת גט. מקרים כאלה הם מורכבים, ודורשים ייעוץ משפטי ורבני רב, ולעתים דורשים גם ניסיון להגיע לפשרה באמצעות תהליכים של גישור.
בכל מקרה גירושין שבו מעורבים גם ילדים בתמונה, המצב אף הופך מורכב עוד יותר, ויש צורך להסדיר את נושא המזונות, הסדרי הראייה ונושאים כלכליים ומשפטיים נוספים. במשפחות רבות ששייכות למגזר הדתי, אין סימן שאלה באשר לחלוקת הסמכויות בין בית הדין הרבני לבין בית הדין לענייני משפחה. בית הדין הרבני יכול להסדיר את ענייני חלוקת הרכוש וההסדרים הנוספים, והוא יכול להוות אסמכתא סופית בעניין זה. לעומת זאת, אנשים רבים מעדיפים שאת כל העניינים הכלכליים הנוגעים לנושא המזונות לאישה ונושאים דומים, ינהל בית הדין לענייני משפחה, ולא בית הדין הרבני.
בלעדיות לבית הדין הרבני במקרי גירושין
חשוב להבין כי את סופיות הגירושין וקבלת הגט יכול לקבוע רק בית הדין הרבני, במקרה של נישואים בין בני זוג יהודיים. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, והסטטוס קוו החברתי בין דתיים לחילוניים במדינה קובע כי לא הוכרו נישואין אזרחיים בישראל. לכן, נישואין וגירושין נחשבים עדיין לעניין שהוא גם דתי, ובית הדין הרבני הוא היחיד שבסמכותו לאשר נישואין או גירושין. בתוך בית הדין פועל טוען רבני בתפקיד של עורך הדין המייצג כל צד, ובמקרים רבים מאוד ניתן למצוא טוען רבני שהוא גם עורך דין.
יחד עם זאת, סמכויות מסוימות בענייני גירושין ניתנו גם לבית הדין האזרחי לענייני משפחה. בעוד שבית הדין האזרחי אינו יכול לפסוק על גירושין, הוא יכול לשחק תפקיד משמעותי בנושאים של חלוקת רכוש, דמי מזונות והסדרי ראייה.
הסמכויות של בית הדין לענייני משפחה
למרות שבני זוג יהודים יכולים להתחתן ולהתגרש באופן רשמי אך ורק ברבנות, קיים גם בית הדין לענייני משפחה, שלו לא מעט סמכויות. בית דין זה רשאי לפסוק בנושאים של דמי מזונות, הסדרי ראייה, משמורת על קטינים, חלוקת הרכוש בין בני הזוג ועוד. בנוסף לכך, במקרים בהם בני הזוג המתחתנים או המתגרשים אינם יהודים, לבית הדין למשפחה יש סמכות גם לחתן אותם ולאשר גירושין שלהם.
בניגוד לבית הדין הרבני, בבית המשפט למשפחה מיוצג כל צד על ידי משרד עורכי דין, ולא על ידי טוען רבני, מטבע הדברים. את הסכם הגירושין בין הצדדים, הכולל את כל הפרטים של הפרידה, ניתן בהחלט לערוך בבית הדין למשפחה, ורק לאחר מכן לגשת לבית הדין הרבני ולסיים את תהליך הגירושין.
מה קורה במקרה והסמכויות חופפות?
במקרים לא מעטים, הסמכויות של שני בתי הדין הן חופפות. בהתאם לנסיבות שונות, בית הדין הרבני יכול להתערב ולהחליט גם בעניינים הקשורים לחלוקת הרכוש, לדמי המזונות ולהסדרי הראייה – תחומים שבהם ישנה סמכות שיפוטית גם לבית הדין למשפחה. ההבדל העיקרי בין שני בתי הדין הוא בכך שבית הדין הרבני מקבל את ההחלטות שלו אך ורק על סמך ההלכה היהודית האורתודוקסית. בניגוד לכך, בית הדין לענייני משפחה מבסס את החלטותיו על הדין האזרחי ועל חוקי המדינה, ללא כל התייחסות לדין ההלכתי.
החוק קובע כי בית הדין שינהל את התיק יהיה זה שבו החל הדיון בעניין בני הזוג קודם לכן. לכן, כך צד אחד יכול לחייב את הצד השני לערוך את הדיונים בתיק בבית הדין המועדף עליו – ולדבר יכול להיות משקל רב.
